<h1>העיטור אות מ' מחאה</h1>
<h2>דף עז:</h2>
ולא לאשה בנכסי בעלה אף על גב דייחד לה ארעא למזוני והוא הדין אם אמרה איני נזונית ואיני עושה. הא ראיה יש בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנתה כדאמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי דאמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה במעות שאינן טמונין קנתה והבעל אוכל פירות. ופסק רבינו אלפס במתנה דברי הכל קנתה ואין הבעל אוכל פירות ונסחא דיליה ורבי (אלעא) [אלעזר] אמר אחד זה ואחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. וקשיא לן עלה אי פלוגתייהו במכר ורב חסדא עבד עובדא במכר כרבי אלעזר דקנתה ואין הבעל אוכל פירות רבא היכי פליג אעובדא דרב חסדא רביה וקאמר קנתה והבעל אוכל פירות. ומסתברא כנוסחא דאית בה אחד זה ואחד זה קנתה והבעל אוכל פירות דבמתנה פליגי ורב חסדא עבד עובדא כרבי אלעזר והבעל אוכל פירות ורבא קבע הלכתא במכר לאפלוגי בין מעות טמונין לשאינן טמונין. ותו דגרסינן בפרק הזורק (גיטין ע"ז:) בההוא עובדא דכתב גיטא לדביתהו אפניא דמעלי שבתא וכו' ואמר להו לקנייה לההוא ביתא ולקנייה לההוא גיטא ופרכינן מה שקנתה אשה קנה בעלה שמע מינה במתנה קנתה והבעל אוכל פירות והיכי אמר רבא דכולי עלמא קנתה ואין הבעל אוכל פירות ובמכר פליגי אלא לאו שמע מינה במתנה פליגי וקימא לן דבעל אוכל פירות. ורבינו יעקב פירש דאף על גב דקנתה לגמרי כיון שאינה יכולה למכור בלא רשותו הרי יש לו זכות באותו מקום ומה שקנתה אשה קנה בעלה קרינא ביה ותדע דאכילת פירות אליבא דרבא לא מהני דהא רבא פסק הלכתא ביבמות (ל"ו.) כריש לקיש דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. וכן כתב רבינו חננאל גבי חצרה דאף על גב דחצרה פירא הוא דאית ליה ולא גופא דארעא כיון דכי מתה הוא יורשה ואפילו מכרה מחיים מכרה בטל כמאן דקני ליה גופא ופירא הוא. ואיכא מאן דאמר אין הבעל אוכל פירות דאמרינן הכא כלומר אלא יקנו בהן קרקע ויהיו נכסי מלוג והיינו דקאמר מה שקנתה אשה קנה בעלה. ואנן כתבינן מאי דנהירא לן דבמעות שאינן טמונין דינה כמתנה ובעל מתיבות משמע דהכי סבירא ליה והכין כתב אמר רבא הלכתא המוכר שדה לאשתו במעות טמונין לא קנתה שאינן טמונין קנתה והבעל אוכל פירות ובמתנה ביקש ליתן לה וכתב בלשון מכר כדי ליפות את כוחה. והא דקימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה לאכילת פירות הוא. ואף על גב דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה קנתה אשה קנה בעלה לאכילת פירות. כדגרסינן בפרק קמא דקידושין (כ"ג:) גבי עבד דכי אמר ליה קני קני כי אמר ליה על מנת לאו כלום הוא דהוה ליה כמאן דאמר לה על מנת שתעלי לרקיע עד דאמר ליה על מנת שתצא בו לחירות וגבי בן סורר ומורה (סנהדרין ע"א.) לחוד הוא דאמרינן דאקני לה אחר מנה משום דבעינן שיגנוב משל אביו ומשל אמו. וקירא שפסק דלית ליה לבעל בההיא מתנתא מידי ולית ליה לבעל לעכובי עלה בכל דעבדא בה, לא דייק לן. ירושלמי (כתובות פ"ו ה"א) אף על גב דאמר רבי מאיר יד עבד כיד רבו דמיא זכת אשה זכה בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות. ואם יש נכסים לאשה היא אומרת במתנה היו לי והוא אומר מעשה ידיך היו והן שלי. כתב הרב רבי משה (פכ"ב מהל' אישות) שהיא נאמנת ויש לו להחרים עליה חרם סתם. ומסתברא שאינה נאמנת דגרסינן בירושלמי (כתובות פ"ו ה"א) גבי מציאת האשה לבעלה מה טעם משום קטטה רבי יוסי אומר שלא תהא אשה מברחת נכסים משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנתנו לה במתנה קול יוצא במתנה.
